על אודות

"דעת המקום" – המרכז לחקר תרבויות מקום בעולם היהודי בעידן המודרני

(מיסודה של תכנית מרכזי המצוינות I-CORE*)

 גישתנו לחקר התרבות היהודית בעידן המודרני מבוססת בעיקרה על מיקום במרחב ובסביבה, על כל המשתמע מכך. בעבר מקובל היה לראות בתרבות היהודית תרבות ניידת, מופשטת, ונטולת מרחב או מקום פיזי מוגדר. "המרחב היהודי" הוכר, אם בכלל, כאותם שטחי גטו שבהם הסתגרו היהודים מרצון ונבדלו מסביבתם. כיום טוען דור שלם של חוקרים בישראל ומחוצה לה כי תרבויות יהודיות שזורות ושלובות היטב בסביבה שבה נוצרו והתקיימו, ואשר ממנה הופצו או נכחדו. טענה זו משתקפת באסופת המאמרים (Cultures of the Jews 2002) –  "תרבויות היהודים" –  בעריכת דייוויד בייל (David Biale). השימוש בלשון רבים – "תרבויות" – מצביע על נקודת מוצא חדשה במחקר העדכני בתחום זה.

כיום ברור כי ההתייחסות למקום (location) היא המפתח להבנת חיי היהודים ותרבותם, אם כי יש להרחיב ולבסס נקודה זו ולבחון את אפשרות יישומה בחקר תרבויות אחרות. יתרה מכך, במציאות הכפר הגלובלי של ימינו, המושגים "מרחב" או "מקום" הולכים ומשתנים: ההבדלים בין המקומי לאוניברסאלי מועצמים אך בד-בבד מיטשטשים, ועולות תהיות על גבולות, על זהות ועל נגישותם חוצת-הגבולות של תוצרי תרבות. הגשרים (ממשיים או מנטאליים) המקשרים בין אנשים ומקומות והמגשרים על הפערים ביניהם  –  הניידות הקלה ממקום למקום ורשת התקשורת (הממשית והמנטאלית) –  כל אלה מחזקים את מקומו של ה"מקום" (location) היהודי.

 

*Israeli Centers of Research Excellence – תכנית מרכזי המצוינות