הרצאתה של זהר אלמקייס בכנס בוינה בנושא תחנת הרכבת ההיסטורית בשכונת מנשייה ביפו

בסוף נובמבר נערך בוינה הכנס Move On: Mobility meets (little) resistences מטעם אוניברסיטת וינה. מוקדו של הכנס,שיועד לתלמידי תואר שני, דוקטורנטים ופוסט-דוקטורנטים, היה ניידות (mobility studies), בפרט בהקשר של מדעי החברה והרוח. הכנס כלל הרצאות ממגוון דיסציפלינות ואתגר את החשיבה על אפשרויות הניידות הקיימות עבור יחידים ועבור קהילות, תוך הדגשה של ההתנגדויות התרבותיות והחברתיות הנוצרות במרחבים שונים ואולי, גם פותחות פתחים לניידות נוספת.

בהרצאות שנערכו בכנס נידונו נושאים כמו ארגונים חברתיים של מהגרים כורדים באוסטריה, יחסו של הממשל הסיני לסינים החיים בחו״ל, תיירות טורקית לאי היווני לסבוס והקשר שלה לרגולציות של האיחוד האירופי, ארכיאולוגיה של הבריקדות בפריז המהפכנית, אקטים של התנגדות תוך כדי ריקוד ועוד.

ביום השני של הכנס התקיימה הרצאתה של זהר אלמקייס, עמיתת מחקר בפרויקט ״דעת המקום״ לשנת 2014-2015, תחת השם ״סוף הקו: הפסקת התנועה בתחנת הרכבת יפו, 1892-2010״. במסגרת ההרצאה הוצג המקרה המיוחד של תחנת הרכבת ההיסטורית בשכונת מנשייה ביפו, על גלגוליה הפונקציונליים והאדריכליים לאורך המאה העשרים. בפרט נידונו אפשרויות התנועה בתחנה – הן של יחידים והן של סחורות – בצורותיה השונות, החל מתפקודה בסוף המאה ה-19 כתחנת רכבת אימפריאלית עות׳מאנית, דרך כיבושה והפיכתה למתחם צבאי סגור ב-1948 ועד גלגולה הנוכחי כמרכז קניות שעבר שימור אדריכלי מקיף. ההרצאה התייחסה באופן ביקורתי לפוטנציאל ההתנגדות, שכן התחנה משקפת באופן עמוק כוחות ממסדיים וקפיטליסטיים אדירים, ומהווה במידה רבה שופר שלטוני-מרחבי. ההרצאה העלתה לדיון שאלות כגון גיבוש הזהות התרבותית והלאומית בישראל, מחיקה וטרנספורמציה של סיפורים היסטוריים ושינויים אדריכליים וצבאיים המשפיעים באופן עמוק על חופש התנועה ועל פוטנציאל הניידות של אינדיבידואלים וקהילות בישראל/פלסטין.

עוד על הכנס באתר אוניברסיטת וינה

הורדות

תוכנית הכנס