רקפות: צומח, מקום, משל

רקפות: צומח, מקום, משל

תערוכה בבית טיכו, ע"י מוזיאון ישראל, ירושלים
פתיחה: 29 במרס, 2019

המבט אל הצומח מלווה את האמנות הישראלית מראשיתה בשפעת מופעים. קסמו העתיק של נושא זה בתולדות האמנות בכלל ומורשת ציורי הטבע והפרחים האירופית נטענו כאן במשמעות מיוחדת: מעבר לעניין האסתטי ולאתגר האמנותי בייצוגו של אובייקט כליל תואם ויופי הפך דימוי הצומח הארץ-ישראלי ל"מראה מקום" – למסמן מובהק של מרחב וזהות תרבותית-לאומית. התערוכה "רקפות" מביאה מבחר מיצירותיהם של חלוצי הציור הבוטני מלפני מאה שנה, אהרון הלוי ושמואל חרובי, ומבקשת לבחון את אופני ההשראה של סוגה ציורית-מדעית זו ביצירתם של אמנים הפועלים כיום.

מיזוג השקפות ותחומים מאפיין את חקר הטבע והצומח של ארץ-ישראל במחצית הראשונה למאה הקודמת ונצרפו בו ערכי מדע ותרבות, אידיאולוגיה ציונית ופרקטיקה חקלאית, מיתוס תנכי ומורשה עממית פלסטינית. ראשוני החוקרים שקדו על איסוף ומיון שיטתי של מיני צמחי הבר מכל חבלי הארץ, המצאת שמות עבריים, פרסום מגדירים וכתבי עת, תכנון גנים ומוזיאונים לטבע ואף פעלו להבאת ממצאיהם אל הציבור הרחב, לעשייתם תחביב עממי וכלי חינוכי. לעיתים נעזרו החוקרים בכישוריהם של ציירים מחוגי "בצלאל": ברוך צ'יזיק רתם את אהרון הלוי לשם הוצאת אלבום תמונות של צמחי ארץ-ישראל וכמעט במקביל הזמין ד"ר אפרים הראובני משמואל חרובי סדרת ציורים עבור לקסיקון בוטני מהודר. שני מיזמים אלו אמנם לא הגיעו לכלל השלמה אבל הציורים המקוריים נצלו מתהום הנשייה ומוצגים בתערוכה.

במסורת הציור הבוטני נדרש האמן לאתגר מורכב ורב סתירות – להנציח את מין הצמח המתועד על מאפייניו המובהקים ביותר, תוך מיזוג בין הפרטיקולרי לאידיאלי, האנליטי לסינטטי, האמיתי ליפה. הישגו העיוני והחזותי נבחן אפוא לא רק ביכולת לתיאור נאמן ושובה עין של הצמח-האובייקט אלא בכישרון לצרף על גיליון אחד את מכלול מופעיו הגלויים והסמויים במחזור חייו השלמים: מניצן-לפרח-לפרי ולזרע, משורשים חשופים ועד עלעלים עליונים, מנביטה ועד קמילה. במובן מסוים, הדימוי המצטבר ועתיר המידע הינו דיוקן וירטואלי שאינו קיים במציאות – תוצר גרפי מושגי, תלוש מקרקע גידולו, המרחף במרחבו החדש של הדף. קונבנציות ציוריות אלו והשניות המושגית הטבועה בהם מהדהדים ביצירתם של אמנים בני זמננו המתבוננים אל משפחת הצמחים או מנהלים שיח עם האמנים שקדמו להם. מבטם האישי והביקורתי מתנודד בין טבע למשל, בין כמיהה למרחב תמים ופורח לבין הדאגה לגורלו, במציאות מסוכסכת של לבלוב ומלחמה, איום ויופי.

האמנים בתערוכה: אהרון הלוי, שמואל חרובי, לארי אברמסון, פסי גירש, אליעזר זוננשיין, הראל לוז, אלה ליטביץ, דפנה קפמן. אמנים נוספים במיצב הקיר "ח"י רקפות": יעקב אייזנברג, אירנה בלכר, הדר גד, נורית גור לביא (קרני), משה גרשוני, אורי גרשוני, אורי גרשט, שולמית ויטנברג-מילר, אסתר כהן, שרון פוליאקין, סיגל צברי, רות קופל, אסתר קנובל, ראובן רובין, יערית סילבי שפטל, קרן תגר.

אוצרת אורחת: תמר מנור-פרידמן
התערוכה והקטלוג ביזמת ובתמיכת "דעת המקום" – מרכז לחקר תרבויות מקום בעולם היהודי בעידן המודרני

הורדות