זיכרון כחיפוש אחר זהות: תרומת ספרי היזכור לגיבוש זהות ישראלית ויהודית – גלי דרוקר בר-עם

בחמישים השנה שלאחר השואה ראו אור בעולם כ-700 ספרי יזכור. החל משנות החמישים הפכה ישראל למרכז העולמי להפקתם. ספרים אלה מתעדים, בעיקר ביידיש ובעברית, את חיי הקהילות היהודיות במזרח-אירופה שנחרבו במלחמה. הם כוללים תיאורים של הקהילות ומוסדותיהן, תיאורים של מנהיגים מקומיים, היסטוריה משפחתית, קטעי זיכרונות אישיים, ותיעוד של חורבן החיים היהודיים בעיירות. כתיבתם, עריכתם והדפסתם של ספרים אלה על ידי קהילת אבלים מכל רחבי העולם (בעיקר ישראל, ארצות הברית וארגנטינה), שנולדו ביישובים שהושמדו וגדלו בהם, הייתה בתחילה פעולה ספוראדית וספונטאנית של אבל, אך היא הפכה בהדרגה למאורגנת וכמעט שיטתית. דויד רוסקיס כינה יצירות אלה 'מאגר הזיכרון של יהדות מזרח אירופה' (רוסקיס 1999: 61).  קריאה בספרי היזכור חושפת את התגייסותם המפתיעה של תהליכי האבל והזיכרון לעיצובה של הזהות היהודית החדשה כפי שזו נתגבשה לאחר כינונה של ישראל.

מחקרי מבקש לבחון את ספרי היזכור מנקודת המבט ההיסטורית-תרבותית, ככלים להבנייתה של הלאומיות המודרנית בכלל (Nora, 1984-1992) וזו היהודית בפרט. הדבר נראה במבט ראשון כפרדוקס, שכן מדובר בתיעוד חייהן ומותן של קהילות שדימוין הרווח הוא קדם-מודרני (השטעטל). ואולם קריאה בחומרי הספרים עצמם מגלה מציאות אחרת: הם מתעדים מנקודת מבט לא מוכרת את תהליך התגבשות התודעה היהודית (התרבותית והלאומית) המודרנית מתוך הקהילות הללו. הפעולות השונות הכרוכות ביצורם של ספרי היזכור: הכתיבה, האיסוף, ברירת החומרים והעריכה וכו' הן כולן פעולות מונעות כוונה שעיקרה חיפוש והבניית זהות, וככל חיפוש זהות, הוא גם מבלי משים ניסיון לעיצובה וגיבושה.

ד"ר גלי דרוקר בר-עם היא חוקרת ספרות יידיש מודרנית. מארח אקדמי: פרופ' אלי לדרהנדלר.