ישראל בעיניים של האחרים: בניית התפיסה של ארץ ישראל במדיה הוויזואלית בגרמניה ואמריקה בשנות השלושים והארבעים – רבקה גרוסמן

עבודת המחקר שלי עוסקת בשאלת ההתפתחות של ה"National Optics" – של המקום ארץ ישראל בשנות השלושים והארבעים, באופי הבין-לאומי שלו ובהשפעתו על התפיסה של "ארץ ישראל" בעולם המודרני. הטענה המרכזית שלי במחקר היא שהתרבות הוויזואלית פתחה אפשרויות לקשרים חדשים – קשרים שהתבססו על תפיסת המקום "ארץ ישראל" באמצעות צילומים וסרטים ולא רק באמצעות שפה טקסטואלית.

באופן זה, רשת הקשרים נבנתה לא רק על ידי אלו שיצרו את התמונות, אלא גם על ידי "צרכני" האמנות הוויזואלית, מרצון או שלא מרצון. קהל היעד של יצירות אלה היה ממוקד בתושבי מדינות אחרות מחוץ לארץ ישראל, ובמיוחד תושבי גרמניה וארצות הברית. בתוך גרמניה וארצות הברית גם הייתה חלוקה בין הקהל היהודי והלא-יהודי. שתי מדינות אלו היו היעדים המשמעותיים ביותר עבור התעמולה של התנועה הציונית בשנות השלושים והארבעים.

השוואת התגובות לאותו "גוף זר" של היישוב הציוני והאופי השונה של התגובות בשתי הארצות הוא נושא חשוב כי הוא מאפשר להבין יותר גם על ארצות היעד האלה וקשרם לארץ ישראל כמקום שהפך למקום לאומי לעם היהודי בשנים אלו. המקורות החשובים ביותר למחקר נמצאים בארכיונים שונים בישראל, בגרמניה ובארצות הברית. הם עוסקים בעבודתה של התנועה הציונית וקשריה לחו"ל. בשלב זה אספתי מספר רב של תמונות ומקורות על התארגנות ובניית מסרי ההסברה החשובים ביותר בארץ ישראל. אוסף המסרים הויזואליים שמצאתי, מייצג את התפתחות המודעות לנוכחות של המקום פלשתינה/ארץ ישראל, ושל הנוכחות של היהודים באותו מקום. כדי ״לקרוא״ את מקורות אלו אני אשתמש בתאוריות שונות של תרבות וויזואלית כמו למשל בתאוריות של רולאן בארת ואריאלה אזולאי. בארת ואזולאי טוענים שהצילום, כמו אמנות, מייצר קוד תרבותי, ושכל צופה מתייחס לצילומים ולדימויים בצורה שונה שתלויה ברקע, בחינוך ובשייכות שלו או שלה. לפי תגובת הצופה אנחנו יכולים ללמוד על הרקע והדעות שלו.

אזולאי טוענת גם שהצילום מאפשר קשר בין כל הצדדים המעורבים בצילום: צלם-מצולם-צופה. מדובר בקשר עצמאי שלא תלוי בגבולות גיאוגרפיים או אזרחיים. הצילום נותן "אזרחות חדשה" המתבססת רק על הקשר הווירטואלי שמתקיים באמצעות האירוע הוויזואלי, ונותן קול גם לאלה שאינם שייכים ללאום אחד או למדינה מסוימת.

מעבר לזה, התמונות והסרטים בהם אני משתמשת במחקר מתארים את השיח האידיאולוגי בתוך התנועה הציונית שמצאו ביטוי חזותי אמנותי. אותם מאמצי תעמולה שמצאו ביטוי בסרטים ובתמונות, חזרו והשפיעו, ועדיין משפיעים, על הדימוי הישראלי בעולם עד היום.

המטרה של מחקר זה היא ההבנה העמוקה והרחבה יותר של האידיאולוגיות הפוליטיות המדוברים ועל צורת המיסוד שלהם.