מבט ממזרח על תולדות האוריינטליזם היהודי – נח גרבר

בהיסטוריוגרפיה נהוג לחקור את תולדות 'חכמת ישראל' ואת התפתחותם של מדעי היהדות באירופה, ולאחר מכן בארצות הברית ובישראל, כאיחוי של קרע היסטורי בין שני אגפים, מערב אירופי ומזרח אירופי, של פזורה יהודית אשכנזית. המחקר שלי בוחן לראשונה צלע המשלים את המשולש בכך שהוא עוקב אחר ההתמודדות של מלומדים מארצות האסלאם עם האתגר האינטלקטואלי שהיה טמון ב'חכמת ישראל'.

גם לפני שפרסם אדוארד סעיד את ספרו הביקורתי בנושא, היה נדמה כי הדיסציפלינה המכונה 'אוריינטליזם' התפתחה במאה ה-19 כנדידה חד-כיוונית של ידע, ממזרח למערב. רק לאחרונה, וביתר שאת, נבחנת השאלה, כיצד התמודדו מלומדים מסורתיים במזרח עם הבשורה הביקורתית של דיסציפלינה זו? אמנם במקרה של חקר היהדות, אשר נסיבות צמיחתו כדיסציפלינה חופפים מבחינות רבות לאלה של האוריינטליזם במרחב התרבות הגרמנית, הצליח, כאמור, האתוס הפילולוגי הגרמני לכבוש את ליבותיהם של משכילים רבים במזרח היבשת. אך בד בבד חלחלה התודעה הביקורתית החדשה גם אל חוגי משכילים בצפון אפריקה, במזרח התיכון (כולל ארץ-ישראל/פלשתינה) ובמרחב האיראני. המלומדים הלא-אירופים הללו, שבדרך כלל נתפסו כ'ילידים' מבחינה הכרתית על ידי עמיתיהם במערב, צרכו בדרכם הייחודית את פירות המחקר ואת ארגז הכלים של 'חכמת ישראל', ובאמצעותם הם בחנו את היצירה הרוחנית שנוצרה בסביבתם הלוקאלית והעניקו לה שייכות מקומית. משכילים עבריים בצפון אפריקה, למשל, שהיו גם משוררים בקודש, יצרו עבר שימושי על אודות מסורות הפיוט במגרב. כצאצאים גאים של מגורשי ספרד, הם עשו זאת מתוך רצון 'לדבר בחזרה' אל השיח המחקרי האירופי של שירת הקודש הספרדית בימי הביניים, שיח שהיו מבוסס בחלקו הניכר על דיוואנים שנשתמרו בצפון אפריקה. על בסיס שורה של מקרי בוחן נוספים כגון זה בכוונתי לכתוב מונוגרפיה שכותרתה הזמנית, מחכמת ישראל למדעי היהדות: מבט ממזרח.

על עצמי אוסיף כי נולדתי בניו-יורק ועליתי ארצה עם הוריי בגיל 7. אני נשוי, אב לשלוש ומתגורר בירושלים. את חוק לימודיי האקדמיים עשיתי באוניברסיטה העברית, מן התואר הראשון ועד השלישי. עבודת הדוקטור שכתבתי על העניין רב האנפין ביהדות תימן במאות 20-19 כמקרה מבחן של 'אוריינטליזם יהודי', זכתה בציון 'מעולה'. תוך כדי המחקר התחלתי לגלות עניין רב באופני התגובה של יהודי תימן עצמם לעניין הזה. בשנה שעברה פרסמתי גרסה מורחבת של עבודת הדוקטור כמונוגרפיה בהוצאת מכון בן צבי. הספר, אנו או ספרי הקודש שבידינו? הגילוי התרבותי של יהדות תימן, זכה בפרס זלמן שז"ר לשנת תשע"ג. במשך כשנתיים הייתי פוסט-דוקטורנט בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב. את המחקר שלי במסגרת האייקור 'דעת המקום' אני עושה בהנחייתו של פרופ' ירחמיאל כהן.