תחייתה של אמנות הספר העברי ברפובליקת ויימאר – גיל וייסבלאי

זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם הראשונה התרכזו בגרמניה מיטב כוחות היצירה העבריים, אשר יצרו שם מרכז תרבותי עברי פורה. בין ראשית שנות העשרים לראשית שנות השלושים של המאה העשרים שהו בגרמניה, במשך פרקי זמן שונים, מרבית הסופרים, המשוררים והאמנים העבריים החשובים בני התקופה. האקלים התרבותי והפוליטי הנוח, הביא לפרץ עצום של יצירה עברית במקום. ביטוי מרכזי לכך היה בהקמתן של עשרות הוצאות ספרים עבריות, שהצליחו להוציא לאור במשך שנים בודדות בלבד מאות כותרים עבריים, שרבים מהם הפכו להיות לאבני יסוד בתולדות הספר והדפוס העברי.

בתוך המגוון העצום של הספרים העבריים שיצאו לאור באותה תקופה בגרמניה, בולטת במיוחד קבוצת הספרים הביבליופילים שיצאו לאור בהידור בלתי רגיל, תוך שימוש בטכניקות דפוס וכריכה מתקדמות. ספרים אלה במיוחד, הציבו אמות מידה חדשות ביחס אל אמנות הספר העברי, והשפיעו השפעה עמוקה על תולדות התרבות העברית, שסימניה ניכרים עד היום.

המחקר אותו אני מבצע מתמקד באותן שנות פעילות אינטנסיביות, ומתחקה אחר פעילותן של הוצאות הספרים העבריות שפעלו בין 1919 ל-1929 בגרמניה, ובייחוד בברלין. תוך סקירה של הפעילות המו"לית היהודית בכללה באותו זמן, אעמוד על המשותף לכל אותם מפעלי הוצאה לאור עבריים שקמו – ונפלו – באותו עשור, על הסיבות המשותפות להצלחתם ולסגירתם, בתוך זמן כה קצר. זאת, תוך התייחסות נרחבת במיוחד לשלוש הוצאות ספרים עבריות אמנותיות, הוצאת "רמון", הוצאת "הספר" והוצאת "יבנה".

לקשר בין מקום, לשון ותרבות יש במחקר זה תפקיד מכריע. בניגוד למהגרים יהודים מארצות אחרות, דוגמת יהודי גליציה, המשיכו יהודי רוסיה להתקיים כקבוצה אתנית-תרבותית נבדלת, ללא כל רצון להשתלב או להיטמע בחברה היהודית-גרמנית. אחד הסממנים הבולטים של תפיסת גרמניה כמקלט זמני בלבד, הנו בשערי הספרים שיצאו לאור בברלין. רוב הוצאות הספרים של יוצאי רוסיה היו, אמנם, המשך של מפעל מו"לי כזה או אחר שראשיתו עוד ברוסיה, אולם ברור היה מעבר לכל ספק, שעם עזיבתם את תחומי המדינה הסובייטית, לא תהיה עוד תקומה למפעלם שם. למרות זאת, כשם שהמו"לים הרוסים הגולים הקפידו לציין בשערי ספריהם את עיר פעילותם הקודמת כמקום מושבה של ההוצאה, לצד ברלין (מוסקבה, פטרוגרד וכיו"ב) ציינו המו"לים העבריים, בהתאמה, את ירושלים (ולעתים גם את תל אביב) – על אף שלא בארץ ישראל ולא ברוסיה התקיימה מטעמם פעילות כלשהי. בשני המקרים, העברי והרוסי, סימל ציונו של מחוז חפצם את התפיסה בדבר הווייתם כמהגרים בארץ זרה, וביסס את מעמדה של תרבות הספר כטריטוריה לעצמה, שאינה תלויה בתנאים פוליטיים או גיאוגרפיים.

גיל וייסבלאי – תלמיד מחקר באוניברסיטה העברית בירושלים, המכון למדעי היהדות, החוג להסטוריה של עם ישראל. ארכיונאי מוסמך האוניברסיטה העברית; מנהל ארכיון יד למורשת חיים הזז וארכיונאי בספרייה הלאומית, ירושלים. עבודת מחקר זו נכתבת בהדרכתו של פרופ' ירחמיאל ריצ'רד כהן.