בלהה שילה

הרסטיטוציה של ייווא וילנה והשבת קניינו מאופנבך לייווא ניו יורק לאחר מלחמת העולם השנייה.

עבודת התזה שלי, תחת הנחייתה של פרופ' יפעת וייס, עוקבת אחר תהליך הרסטיטוציה של ייווא וילנה והשבת קניינו מאופנבך לייווא ניו יורק לאחר מלחמת העולם השנייה. המעקב אחר המאמצים להצלת מכון המחקר היהודי הגדול ביותר במזרח אירופה – ייווא, במהלך השואה ולאחריה, מלמדים פרק חשוב ולא מוכר בהיסטוריה של המכון, מגלים לא מעט על מאבק הכוחות שנוצר בין הארגונים והמוסדות היהודיים לאחר המלחמה, ואף חושפים טפח מהמתח ששרר בין שני המרכזים היהודיים הגדולים שהתגבשו בעולם שאחרי השואה. השינוי הדמוגרפי האדיר שנכפה על העם היהודי במחצית המאה ה-20 והטראומה שליוותה אותו הובילו את המוסדות והארגונים היהודיים להיאבק על הקניין התרבותי היהודי שנשדד על-ידי הגרמנים ושרד את המלחמה. היה זה מאבק בעל מספר רבדים; מעבר לערכו הכלכלי של הקניין התרבותי – האוספים, הספריות והארכיונים היהודיים – היתה זו מערכה על עתיד וזהות המרכזים מבחינה פוליטית, תרבותית, חברתית ולאומית. עד כה הוצגו במחקר גישות שונות בנוגע להליך הרסטיטוציה, אולם אני מבקשת לטעון כי יש מקום לפרספקטיבה המציגה את נקודת המבט הפרטיקולרית, זו של ארגונים ומוסדות פרטיים, שביקשו לפעול באופן אוטונומי על מנת לזכות ברכושם. התבוננות מזווית זו מאפשרת לבחון את התפתחות הליך הרסטיטוציה והשלכותיו לא רק מהאספקט הספציפי של המוסד, אלא באופן המעניק נקודת מבט רחבה יותר על יחסי הכוחות שהתפתחו בין הגורמים הדומיננטיים השונים, שפעלו לבנייה ושיקום המרחב היהודי בעידן שאחר המלחמה. דומה כי ייווא מהווה מקרה מבחן לארגון שפעל באופן עצמאי, הוכר כיורש ובמובן מסוים בישר את ההתפתחויות שעתידות היו להתרחש במרחבים אלה.

בין עיסוקי, אני משמשת כעוזרת הוראה ומחקר באוניברסיטה העברית בירושלים בחוג להיסטוריה של עם-ישראל ויהדות זמננו. בנוסף, אני עובדת בבית הספר הבינלאומי להוראת השואה – יד ושם. במסגרת זו אני מרכזת קורסים מקוונים למורים, כותבת בכתב-העת "זיקה" ומדריכה במוזיאון ההיסטורי.

 

פרסומים נבחרים

 "אנחנו נושאים את הזֹהר, את הכאב ואת השם" – קולו של הניצול פאול צלאן
"צופרידן ווי גאָט אין פֿראַנקרייַך" / "מאושר כמו אלוהים בצרפת"; מויטבסק לפריז – ביילינקי ושאגאל יוצרים בין שתי מלחמות
"ספרים אינם צומחים על עצים" – סיפור הצלתו של מכון ייִוואָ בוילנה
"הציונות נתנה לעם אינטליגנציה; הבונדיזם נתן לאינטליגנציה עם" – היידיש בבונדיזם: מלשון פרגמטית ללשון המייצגת תרבות לאומית אוטונומית
"להציל אותנו משכחה" – על קורות המחתרת היהודית בקרקוב
"אני מעוניין בחיי המולדת הישנה, לא רק במותה"; האבודים – סיפור החיים או סיפור המתים?