ד״ר חיה במבג'י-סספורטס

קריאה וניתוח מחודשים בכתביו המזרח-תיכוניים של האינטלקטואל וההיסטוריון היהודי אלי כדורי.

חיה במבג'י-סספורטס מלמדת היסטוריה של המזרח התיכון המודרני באוניברסיטת בן גוריון ובמכללות ספיר ואחווה. עד לאחרונה שימשה בתפקיד המתאמת האקדמית של מרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה שבאוניברסיטת בן-גוריון ובין השאר היתה אחת מהעורכים הראשונים של כתב העת ג'מאעה, מהמובילים בחקר המזרח התיכון בישראל. עבודת המ.א. שלה (2000) עסקה בהבניית השיח הישראלי הרשמי מהשנים 1952-1948 ביחס לבעיית הפליטים הפלסטינים,  בעיקר בקרב המומחים לענייני ערבים במשרד החוץ.

עבודת הדוקטורט שלה, שנכתבה בהנחייתם של פרופ' אמנון רז-קרקוצקין ופרופ' דרור זאבי (2014), מהווה קריאה וניתוח מחודשים בכתביו המזרח-תיכוניים של האינטלקטואל וההיסטוריון היהודי אלי כדורי (1992-1926). כדורי היה אחד ההיסטוריונים המובילים בחקר המזרח התיכון המודרני באקדמיה הבריטית שאחרי מלחמת העולם השניה. המחקר מראה כי למרות הנחות היסוד השמרניות שבהן החזיק ביחס לתפישות יסוד  של המחשבה המדינית המודרנית ובסוגיות מטה-היסטוריות כמו לאומיות, אימפריאליזם ליברליזם והמחשבה הליברלית, היו עמדותיו של כדורי רדיקליות למדי. הרדיקליות של עמדותיו, שבשיח האקדמי הנוכחי היו מזוהות כפוסטמודרניזם ופוסטקולוניאליזם, מאפשרת ההתבוננות  מחודשת על האופן שבו אנו מתייחסים לתפישות עולם המוכרות לנו כשמרניות. הביוגרפיה של כדורי במובן הרחב של המילה כמו למשל: הרקע יהודי-בגדאדי אליטיסטי של משפחתו,  השלכות הלאומיות והאימפריאליזם על המזרח התיכון בכלל ועל עיראק בפרט, והמציאות האינטלקטואלית בשדות הידע שבהם פעל באקדמיה הבריטית שאחרי מלחמת העולם השניה, הם שאיפשרו את ריבוי הפנים ומורכבות עמדותיו, אך גם את יכולתו לשנות פרספקטיבות ומיקום ביחס לסוגיות שעליהן כתב.  כדורי היה  תמיד "אחר" ונבדל ביחס לסביבתו, בין אם כיהודי מסורתי שהתנגד ללאומיות (בין אם אירופית, יהודית או ערבית) והתעצב כאוהד "אימפריה" כרעיון פוליטי לאור השלכות הלאומיות  על עיראק, ובין אם כשמרן אשר פעל בסביבה אינטלקטואלית  אקדמית ופוליטית ליברלית בבריטניה.