שרון כץ

 ייצוגים של עיירות הפיתוח בספרות הישראלית

אני סטודנט בשנה הראשונה ללימודי הדוקטורט בחוג לספרות עברית שבאוניברסיטה העברית בירושלים, שבו השלמתי את לימודי לתואר ראשון ולתואר שני. עבודת הגמר שלי לתואר השני, בהנחייתו של פרופסור אריאל הירשפלד, עסקה בהתפתחות של שירת דויד אבידן, וליתר דיוק – בנטייה ההולכת וגוברת אל עבר המופשט החל מפרסומיו המוקדמים ועד לשירים שהוא פרסם ב-1968, שירים שסימנו זיקה ברורה לתנועות אוונגרד פואטיות של ראשית המאה העשרים כמו גם לנורמות של השירה הקונקרטית משנות החמישים והשישים. לשם כך עשיתי שימוש בהמשגה של המופשט כחוויה ייחודית שמטרתה לעורר בקורא הדהוד פעיל או "רזוננס" של החומר הפואטי. מהמחקר הזה עולה המופשט ככלי אנליטי כמו גם כגשר בין מקורות השפעה רחוקים למדי ואפילו סותרים במידה.

במסגרת עבודת הדוקטורט שלי, שוב תחת הדרכתו של פרופסור הירשפלד, אני בוחן ייצוגים של עיירות הפיתוח בספרות הישראלית ביצירותיהם של כותבים כגון עמוס עוז, שמעון אדף, קובי עובדיה, משה אוחיון, קובי אוז, שרה שילה, חביבה פדיה ובתיה גור. מטרת המחקר היא ניתוח של הדימויים שנוצרים בספרות העברית עבור אזורי השוליים האלה של ישראל: באיזו מידה הדימויים הללו תואמים דימויים שכיחים של עיירות הפיתוח בתרבות הישראלית, מה מידת המחויבות שלהם לביקורת חברתית ופוליטית, אילו סוגים של מקום הם מאפיינים פיסית וסמלית, אילו אנשים מאכלסים את המקומות האלה בספרות ואילו יחסים ניתן לזהות ביצירות הללו בין פרט, קהילה, מרחב, מסורת והחברה הישראלית בת הזמן. אני מבקש לשרטט את הזהויות התרבותיות והחברתיות-פוליטיות שהמרחבים האלה והייצוגים הספרותיים שלהם מכוננים, ולתאר את הכלים הספרותיים שמשמשים לכינון הזהויות הללו. מטרתו של המחקר לתרום להבנה של עיירות הפיתוח בישראל כמרחב ייחודי ולשיח האקדמי על הקשר שבין המרחב והפרט, כמו גם להבנה של האופן שבו הספרות מגיבה למציאות שמתוכה היא נוצרת.

שימשתי בעבר כעוזר מחקר לד"ר ליאון וולוביץ' המנוח, פרופסור גלית חזן רוקם ופרופסור הירשפלד. כיום אני חלק מהסוכנות הספרותית הירושלמית "סוכנות דבורה הריס" ומתגורר עם משפחתי בירושלים.