‘מחקרי ירושלים בספרות העברית כרך ל

הגיליון החדש של מחקרי ירושלים לספרות בעריכתם של נטשה גורדינסקי ורפי צירקין-סדן שראה אור בסיוע
מרכז “דעת המקום” מוקדש לייצוגי המטרופולין האירופאית בספרות העברית בסוף המאה ה-19 ובמחצית
הראשונה של המאה ה-20. המאמרים המתפרסמים בגיליון זה מבקשים לקרוא את הספרות העברית של
אותם ימים בהקשריה האירופיים, לא כספרות של ‘תלושים’ אלא כספרות של בני המקום, בין שהיא עוסקת
בערי המטרופולין ובין שהיא מבקשת לייצג דווקא מקומות פריפריאליים. ואמנם, המפגש – המדומיין והממשי
– עם העיר הגדולה הוליד מגוון של אסטרטגיות פואטיות. לא זו בלבד שהחוויה המרחבית השתנתה ממקום
למקום, אלא ששהייה באותו מקום בהפרש של שנים ספורות הצמיחה תגובות פואטיות שונות. מעבר ממקום
למקום השפיע אף הוא על הבחירות הפואטיות.
כשסופרים עברים בעשור הראשון של המאה העשרים ניגשו לכתוב על מקומות שעליהם כתבו
סופרים יהודים־רוסים בשנות השמונים של המאה התשע עשרה, הם ראו לנגד עיניהם מציאות חברתית
ופוליטית שונה לחלוטין. הסביבה של הומל, שבה נכתבו יצירותיהם הראשונות של יוסף חיים ברנר ואורי ניסן
גנסין, אינה דומה לסביבה של לונדון, שאליה הגיעו בהמשך חייהם, ואשר בה פיתחו רגישויות פואטיות
חדשות. הסביבה של שקלוב, עיר הולדתו של זלמן שניאור, אינה דומה לסביבה של פריז, שבה חי וכתב
במשך שנים רבות את ספרו ‘אנשי שקלוב’. הדינמיקה התרבותית והחברתית במוסקווה ופטבורג/לנינגרד
אחרי המהפכה הקומוניסטית, המשתקפת ברומן של אלישבע ביחובסקי ‘סמטאות’ ובשירתו של חיים לנסקי,
שונה מהדינמיקה התרבותית והחברתית בברלין ערב עליית הנאציזם, המיוצגת ברומן הגנוז ‘אבדות’ מאת
לאה גולדברג.
המכנה המשותף לכל הסופרים והסופרות שיצירותיהם נדונות בגיליון זה הוא היעדר דפוס מאחד של
חוויה מרחבית. יצירותיהם מרכיבות פסיפס עשיר מאין כמוהו, ומאמרי הגיליון מנסים לעמוד על טיבו של
הפסיפס הזה.